תסמונת התשישות הכרונית
CFS - Chronic Fatigue Syndrome
ME - Myalgic Encephalomyelitis

לאור פניותיהם של גולשים רבים, ובשל סגירתו של האתר www.cfs.co.il, החלטתי להקדיש כאן דף לתסמונת זו, אשר חולקת תסמינים רבים עם פיברומיאלגיה ולעיתים חופפת לה.

המידע בדף זה נאסף על ידי ונועד לתאר בתמציתיות את הידוע כיום על תסמונת התשישות הכרונית, אולם דף זה לא נבדק ע"י איש מקצוע ועלולות ליפול בו טעויות, איתכם הסליחה.

• בישראל מוכרת התסמונת בשם '"תסמונת התשישות הכרונית' (CFS), שם זה נטבע לפני 20 שנה, אך התסמונת מוכרת בספרות הרפואית תחת השם ME - Myalgic Encephalomyelitis כבר מ-1955, ומסווגת על ידי ארגון הבריאות העולמי (WHO) כמחלה נוירולוגית (ICD-10:G93.3). שמות נוספים המתארים תסמונת זו הם: CFIDS-
  Chronic Fatigue and Imune Disfunction Syndrome ו-Postviral Fatigue Syndrome.


• CFS אינה ביטוי של דיכאון. מחקרים שונים מראים שוני בין שני המצבים. לדוגמא: נתגלה כי בלוטת יותרת הכליה מוגדלת אצל הסובלים מדיכאון, ומפרישה לדמם יותר קורטיזול מאשר אצל בריאים. לעומת זאת, אצל חולי CFS הבלוטה דווקא קטנה מהנורמה ומייצרת פחות קורטיזול.



• נראה שניתן לחלק את החולים לתת קבוצות, ע"פ הגיל בו פרצה המחלה, משך המחלה ואופן התפרצותה (לעיתים המחלה פורצת באופן פתאומי בעקבות מחלה ויראלית, אך במקרים אחרים היא פורצת באופן הדרגתי ואינה קשורה להדבקות בוירוס מסוים).



• תסמונת התשישות הכרונית מערבת מס' מערכות בגוף: המוח, מערכת החיסון, המערכת הנוירואנדוקרינית ומערכת העצבים האוטונומית. לאחרונה נתגלו ממצאים חדשים בזכות שיתוף פעולה של רופאים מכל הדיסציפלינות הנ"ל, כמו גם מהנדסים, מומחי מחשב ומתמטיקאים.



• הקריטריונים לאבחון CFS נקבעו לראשונה ב-1988, אך עודכנו ב-1994.גם כיום אין הסכמה מוחלטת לגבי הקריטריונים לאבחון וחוקרים מסוימים משתמשים בקריטריונים שונים, דבר המקשה על אנשי המקצוע להסיק מסקנות ולקדם את המחקר בתחום.



• אין הרבה מחקרים על CFS – נראה שהחוקרים נמנעים מלחקור את המחלה בגלל שיקולי יוקרה מקצועית ובגלל שאין מספיק קרנות מחקר הממנות מחקרים כאלה. התפיסה של ה- CFS כמחלה נשית תורמת גם היא למיעוט המחקרים: ה- NIH משייך אותה לתחום "בריאות נשים" שלא בהכרח רלוונטי, אינו מושך את החוקרים המתאימים והתקציב שלו אינו מספיק למחקרים על CFS בנוסף.



• המושג 'מחלת היאפים' שנטבע בשנות השמונים הוכח כלא מתאים: המחלה שכיחה ביותר בגילאי 40-60, בקרב חסרי השכלה ובקרב בעלי הכנסות נמוכות-בינוניות.



• גם ילדים חולים ב-CFS, אך בשיעור נמוך יותר ממבוגרים. נקודת האור - בקרב ילדים ומתבגרים נמצאה החלמה מלאה בשיעורים גבוהים יותר מאשר בקרב מבוגרים.



• הנזק לכלכלת ארה"ב בשל אובדן ההכנסה של חולה CFS נאמד בכ- $20,000, כלומר 9.1 מיליארד דולר בשנה! יותר מאשר כל מחלות העצבים או כל המחלות של מערכת החיסון!!! וזאת מבלי לכלול את ההוצאה על טיפולים בלתי יעילים ובדיקות מיותרות. לכן, מבחינה כלכלית, שווה למדינה להשקיע במחקר למציאת תרופה יעילה וללמד את הרופאים כיצד לאבחן את המחלה במהירות ולטפל בה ביעילות.



• CFS מגבילה באופן משמעותי את התפקוד של הלוקים בה. מחקרים מורים כי הפגיעה בתפקוד אינה פחותה מאשר בטרשת נפוצה, זאבת, דלקת פרקים שיגרונתית, מחלת לב, כשל כלייתי, מחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD) ומצבים כרוניים דומים.
  CFS משפיעה על כל חולה באופן אינדבידואלי. חלק מן החולים ישארו מרותקים לביתם, בעוד מצבם של אחרים ישתפר עד כדי חזרה לתפקוד סביר. 27%-77% מהחולים חווים אבדן של יכולת ההשתכרות. גם אלו שמצליחים להחזיק במקום העבודה סובלים מירידה בהכנסות, מקשיים בעת ביצוע עבודתם ומקשים בניהול חיים חברתיים ומשפחתיים.



• המודעות הנמוכה לתסמונת זו משפיעה על איכות הטיפול בחולים: במחקר שנערך בקרב רופאי משפחה בבריטניה, נמצא כי רק 56% מרופאי המשפחה האמינו שאכן מדובר במחלה אמיתית. אף לא אחד מהרופאים שאבחנו את התסמונת אצל מטופליהם, השתמש בקריטריונים המקובלים לאבחון, ומחציתם לא ידעו לאן להפנות את החולה לבירור נוסף (במרפאה יעודית או אצל רופא מומחה)!

1. פגיעה בזיכרון לטווח קצר או בריכוז.
2. כאב גרון.
3. נפיחות או רגישות בבלוטות הלימפה.
4. כאב שרירים.
5. כאב במפרקים, ללא נפיחות או אודם.
6. כאב ראש מסוג, עוצמה או תדירות חדשים.
7. שינה בלתי מרעננת.
8. תשישות לאחר מאמץ גופני הנמשכת לפחות 24 שעות.

1. שמירה על גוף בריא – חוסר פעילות גופנית והרגלים מזיקים (כמו שתיית אלכוהול, עישון, צריכת קפאין וכו') יכולים לגרום לחולשה ועייפות בפני עצמם. בעזרת פעילות גופנית מתאימה ניתן לשמור על כושר בסיסי על מנת שהגוף יוכל להתגבר על התסמונת באופן אופטימלי ומבלי לבזבז אנרגיה מיותרת.
   הכוונה איננה לביצוע פעילות גופנית מוגזמת – שהרי מאמץ גופני גורם בד"כ להחמרת הסימפטומים, אלא לביצוע פעילות גופנית מדורגת – מתחילים מרמת פעילות קלה מאוד, כזו שאינה גורמת להחמרה בסימפטומים, ומדי שבוע מוסיפים עוד דקה של פעילות.
   לאחר כל אימון יש להקפיד על מנוחה מתאימה!



2. שיפור דרכי ההתמודדות – עצם קיומה של מחלה כרונית עשוי לגרום לדפוסי מחשבה שליליים, לחוסר מוטיבציה ולהתנהגות 'חולה'. על החולה לסגל לעצמו טכניקות התמודדות יעילות שאינן מובילות למחשבות מדכאות או להימנעות מכל פעילות גופנית שהיא.
   טיפול פסיכולוגי קצר טווח בשיטה הקוגניטיבית-התנהגותית יכול לסייע ברכישת כלים להתמודדות יעילה.
   רכישת מידע על המחלה והבנה טובה יותר שלה חשובים לניהול אורח חיים נכון. לדוגמא: חלק מהחולים חווים הפוגה חלקית או מוחלטת של התסמינים מעת לעת. חולים שמחלתם נמצאת בהפוגה, עלולים להתפתות לעשות פעילויות החורגות מיכולותיהם כאשר הם חשים טוב יותר, וכתוצאה, לגרום להחמרה במצבם. חשוב לדעת שלא לחרוג מהמגבלות גם בימים טובים.
   תמיכה משפחתית וחברתית מסייעת להתמודד עם קשיי המחלה. ניתן להצטרף לקבוצת תמיכה או אפילו לפנות לטיפול נפשי כדי לקבל תמיכה.



3. טיפול בכל סימפטום בנפרד – הרופא שלך בוודאי ירשום לך טיפול תרופתי כלשהו. אמנם אין תרופות המיועדות לטיפול במחלה זו, אך ישנן תרופות המטפלות בבעיות אחרות אשר נתגלו כמשפיעות גם על חולי CFS. כאשר ניתן לבודד את הסימפטומים המפריעים ביותר, ניתן להתאים להם טיפול ספציפי: להקלה על בעיות שינה ישנו טיפול תרופתי וחינוך לשמירה על "היגיינת שינה". להקלה על דיכאון משני ניתן לקבל תרופות נוגדות דיכאון. ניתן להקל על הפרעות במערכת העצבים האוטונומית, רגישות מעיים, קשיים קוגניטיביים ועוד.